החלטה בתיק ת"א 18668-12-13

1.         בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2.         עניינה של התביעה הוא בפרויקט שלטענת התובעים יזמו הנתבעים כולם, להקמה של בית-מלון באי קו סאמוי בתאילנד.התובעים טענו כי הנתבעים פנו - לצורך גיוס כספים להקמת הפרויקט, לציבור הרחב בישראל, וגייסו באופן זה סכום של כ-10 מיליון דולר מקבוצה של למעלה מ-100 משקיעים ישראלים. לגישת התובעים, הזכויות בפרויקט ובמיזם המשותף הן ניירות-ערך כהגדרתו של מונח זה בחוק ניירות-ערך התשכ"ח  -1968 (להלן: " חוק ניירות-ערך"), וכי מכירת ניירות-הערך נעשתה למספר כזה של משקיעים המהווים "ציבור" כהגדרתו של מונח זה בחוק.

לטענת התובעים, הנתבעים הציעו ניירות-ערך ומכרו את ניירות-הערך האמורים ללא תשקיף שרשות ניירות-ערך התירה את פרסומו, תוך הפרה של הוראות סעיף 15 לחוק ניירות-ערך. באופן זה, התחמקו הנתבעים מהצגה מלאה של ההשקעה, ולכן התובעים השקיעו את כספם על סמך מידע חסר, כאשר הזכויות שנמכרו לתובעים שונות בתכלית השינוי ממה שהוצג להם במסמכי ההשקעה מלכתחילה. כך בין היתר הסתירו הנתבעים מהתובעים את העובדה כי הנתבעות 1-3 הן בשליטה אחת של הנתבעים 6-8, כך הושתו על התובעים דמי ניהול לטובת הנתבעות 1-3, והוסתרה העובדה כי המשקיעים יוכלו להחזיק לכל היותר 49% מהזכויות בבית-המלון, תוך שלנתבעים הוענקה שליטה מוחלטת בשותפות המוגבלת שהוקמה, ותוך הפרה נטענת של הבטחות ומצגים לפיהם יוכלו המשקיעים לבחור את הנהלת השותפות או המיזם המשותף. לטענת התובעים, משלא פורסם תשקיף כנדרש, ההסכם בין הצדדים אינו חוקי, וככזה יש לבטלו. 

3.         הנתבעים 1-6 ו-8 הגישו כתב הגנה במסגרתו הם העלו מספר טענות סף, שחלקן יידונו במסגרת הבקשה הנוכחית. לגופו של ענין, טענו הנתבעים כי ההצעה למכירת ניירות הערך היא לגבי ניירות ערך בנתבעת 4, שהיא חברה המאוגדת באיי קיימן. ביחס לחברה כזו, ספק אם קיימת חובה לפרסם תשקיף. עוד נטען כי אין מדובר בהצעה לרכישת ניירות-ערך אלא במיזם לרכישת זכויות במיזם נדל"ן ספציפי שהוא הבעלים של הקרקע, על ידי קבוצת רכישה. עוד נטען כי אף לו היה מדובר בהצעה להנפיק מניות, הרי שאין מדובר כלל בהצעה לציבור.

תניית שיפוט זרה

4.         בבקשה הנוכחית טענו המבקשים (הם הנתבעים 1-6 ו-8 בתביעה) כי יש לסלק את התביעה על הסף.

טענתם הראשונה של הנתבעים היא כי יש לעכב את ההליכים בתביעה, לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית, המקנה את הסמכות לדון בסכסוכים בין הצדדים לבתי-המשפט בתאילנד, שיחילו את הדין התאילנדי.

5.         הצדדים התקשרו במספר הסכמים, ובכלל זה הסכם השקעה (נספח ט' לכתב התביעה), הסכם שיווק (נספח ה1 לכתב התביעה), הסכם חכירה (נספח 2 לבקשה לסילוק על הסף) והסכם ניהול (נספח י' לכתב התביעה). 

הנתבעים טענו כי קיימת תניית שיפוט בהסכמים בין הצדדים. סעיף 9.6 להסכם ההשקעה קובע כי:

" This agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the Kingdom of Thailand. Any conflicts between the parties shall be submitted before the respective courts in Thailand".

יתר ההסכמים כוללים תניות דומות. לגישת הנתבעים, תניית השיפוט הנ"ל היא תניית שיפוט ייחודית החלה על כל המחלוקת בין הצדדים, וככזו- על בית-המשפט לאכוף אותה, תוך כיבוד רצון הצדדים וההסכמה ביניהם.

6.         בין הצדדים אין מחלוקת כי סעיף 9.6 להסכם ההשקעה הוא תניית שיפוט ייחודית. כך נקבע באופן מפורש ברע"א 8135/12 Nuntucket Ltd. נ. עמיקם דורון ואח' (מיום 28.10.2013, להלן: " פס"ד דורון"). פסק-הדין דורון הנ"ל התייחס לאותה מערכת הסכמים, ולתניית השיפוט שהיא נושא הדיון בהחלטה הנוכחית. בית-המשפט העליון (כב' השופט עמית) קבע באותו ענין כי " תניה זו היא תניית שיפוט ייחודית ושגה בית-המשפט קמא בקבעו כי מדובר בתניית שיפוט מקבילה". יוער כי בפס"ד דורון דחה בית-המשפט בסופו של דבר את הבקשה להורות על עיכוב הליכים מטעמים של פיצול הדיון, וכן לאור האופן בו הוצגה תניית השיפוט למשקיעים.

7.         העובדה כי תניית השיפוט היא ייחודית איננה שוללת את סמכותו של בית-המשפט לדון בתובענה. הלכה זו נזכרה בין היתר בפס"ד דורון, בו נאמר כי " אין בעצם קיומה של תניית שיפוט זר כדי להפקיע את סמכותו של בית המשפט המקומי. עם זאת, בית-המשפט יטה לכבד הסכמים שבין הצדדים, ועל בעל-דין המבקש להשתחרר מהוראות הסכם בו נקשר לשכנע את בית-המשפט בקיומם של טעמים המצדיקים את בירור התובענה בישראל".

מכאן, כי למרות שאין מחלוקת כי תניית השיפוט נושא ההחלטה היא תניית שיפוט ייחודית, בית-המשפט הוא בעל סמכות לדון בתביעה, ויש מקום לבחון אם כן האם הוכיחו התובעים כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות, במקרה דנן, לאפשר לתובעים להשתחרר מתניית השיפוט שנקבעה בהסכם שהם צד לו.

8.         התובעים טענו כי יש לאפשר להם להשתחרר מתניית השיפוט, משום שמדובר בתנייה המתנה על הסדר קוגנטי בחוק ניירות-ערך, הסדר שנועד להגן על ציבור המשקיעים בישראל. בית-המשפט בישראל צריך לשאוף לוודא כי הסדר זה נאכף, ולא לאפשר למי שמציע ניירות-ערך לציבור להתחמק ממנו.

עילת התביעה של התובעים מבוססת על הוראת סעיף 15 לחוק ניירות-ערך. הסעיף קובע:

"( א) לא יעשה אדם הצעה לציבור אלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו או על פי טיוטת תשקיף שאושרה ונחתמה כאמור בסעיף 22 והוגשה לרשות.

(ב) לא יעשה אדם מכירה לציבור אלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו".

9.         התובעים טוענים כי הנתבעים בצעו מכירה לציבור (שקדמה לה הצעה לציבור), וזאת ללא פרסום תשקיף. כאמור, לטענתם, כתוצאה מכך ההסכם בינם לבין הנתבעים הוא הסכם בלתי-חוקי, והם מבקשים כי בית-המשפט יצהיר על בטלותו, ויורה על השבת הסכומים שהם שילמו מכוחו.